פסק-דין בתיק תא"ק 1424/07

עניינו של פסק דין זה בשלושה הליכים נפרדים שאוחדו - בקשה לביצוע שטר (תא"מ 1352/07) ושתי תביעות בסדר דין מקוצר (תא"ק  1424/07 ותא"ק 1543/07).

הליכים אלה יפורטו להלן, אך תחילה אדרש לצדדים להליכים.

הצדדים נשוא שלושת ההליכים הינם: המועצה המקומית יבנאל (להלן: המועצה המקומית) מן הצד האחד ומר יניב קרנש (ולהלן: קרנש), גב' דנה קרנש ו"יניב חברה לאנרגיה לישראל בע"מ" (להלן: "החברה") שבבעלות מר יניב קרנש, מן הצד השני.

ההליך הראשון (תא"מ 1352/07), עניינו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ביום 13/4/2007 על ידי המועצה המקומית. בתחילה הוגש לביצוע שיק על סך של 15,000 ש"ח משוך מחשבונה של החברה, ערוך לפקודת המועצה המקומית. החברה הגישה התנגדות לביצוע השטר וזו נתקבלה. בהמשך הוגשה בקשה להגדלת קרן בתיק ההוצאה לפועל בסך של 12,000 ש"ח בגין שיק נוסף שניתן ע"י החברה למועצה המקומית ושחולל (להלן: " התביעה השטרית").

ההליך השני (תא"ק 1424/07), עניינו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המועצה ביום 6/5/2007 נגד יניב ודנה קרנש בגין חוב בסך 17,303.50 ש"ח בעבור מיסי ארנונה, אגרת ביוב ושירותים נוספים שנתקבלו מאת המועצה בין השנים 2003 ועד לחודש אפריל 2007 (להלן: " תביעת הארנונה").

ההליך השלישי (תא"ק 1543/07) , עניינו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה החברה ביום 24/5/2007 כנגד המועצה המקומית בגין חוב בסך של 21,593 ש"ח בשל סולר שסיפקה לה החברה ושתמורתו לא סולקה (להלן: " תביעת הסולר").

טענות המועצה המקומית

בתחילת שנת 2007 עמד חוב הארנונה של הזוג קרנש על סך של כ - 27,000 ש"ח. לצורך תשלום חוב זה, התייצב קרנש ביום 25.1.07 במשרדי המועצה ומשך לטובתה שני שיקים לפירעונו (ע"ס 15,000 ש"ח וע"ס 12,000 ש"ח). שיק נוסף (ע"ס 4,000 ש"ח) משך לטובת עו"ד יוסף פיניאן עבור שכר טרחתו בגין הגבייה.

את השיקים שמשך לטובת פירעון החוב למועצה ערך קרנש לפירעון ליום 25.1.06 ו - 28.2.06, ולפיכך כאשר הופקדו השיקים בבנק, הם חוללו מחמת שעבר זמנם.

בגין השיקים שחוללו הוגשה התביעה השטרית כנגד החברה.

ביום 6.5.07 הגישה המועצה את תביעת הארנונה כנגד הזוג קרנש בגין חוב משנת 2003 ועד ליום 19/4/2007 ע"ס 17,303.50 ש"ח. בתביעה זו, כך הבהירה מנהלת הגבייה בתצהירה, טרם הובא בחשבון חילולו של השיק הנוסף (זה שסכומו 12,000 ש"ח). זוהי תביעת הארנונה.

לעניין סכום חוב הארנונה, טוענת המועצה המקומית שרישומים בספרי רשות מקומית ופנקסי הרשות הינם בבחינת רשומה מוסדית כמשמעותה בסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 ומהווים על כן ראיות קבילות לאמיתות תכנם בכל הליך משפטי. גם בהתאם לאמור בסעיף 318 לפקודת העיריות לפנקס הכולל ארנונה, מעמד של ראיה לכאורה על קביעת הארנונה ותוקפה.

עוד נטען כי בהתאם להלכה פסוקה טענות כנגד חיובי ארנונה ניתן להתיר לנישום להעלות במקרים חריגים בלבד ובכל מקרה טענות מסוג זה צריכות להיות מועלות על דרך של השגה, ערר או ערעור מנהלי. לדידה, אין המדובר במקרה חריג המצדיק לתת לקרנש את האפשרות להעלות טענותיו בפני בית משפט כנגד שומות ארנונה לשנים 2003-2007 וזאת בהליך "עוקף השגה וערר" כאשר לא הגישם בשנות כספים אלו.

לטענת קרנש לפיה השיק ע"ס 15,000 ש"ח נמשך כשיק ביטחון בלבד לצורך קבלת טופס 4, משיבה המועצה המקומית כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב (שכן הכיתוב "שיק ביטחון" לא מופיע על גבי ההמחאה). כן נטען כי בעת הגשת בקשה לקבלת טופס 4 יש להציג אישור הרשות המקומית בדבר היעדר חוב ארנונה. לא קיים נוהל של שיק ביטחון או בטוחה אחרת לצורך קבלת אישור האכלוס ומדובר על כן בטענה חסרת בסיס.

נוכח העובדה שקרנש מודה בחוב בסך של 12,000 ש"ח, ובצירוף חזקות ראיתיות בדבר "נכונות הרישום בספרים" ו-"חזקת סופיות השומה", הוכח חוב הארנונה.

באשר לתביעת הסולר של החברה - לטענת המועצה המקומית כמות הסולר אשר נטען כי סופקה למקווה בשנת 2004 הינה חריגה בהשוואה לשנים קודמות, וכמויות הסולר המופיעות על גבי החשבוניות כאילו סופקו, גדולות מהכמות שניתן למלא במיכל הדלק של המקווה ולפיכך אין להסתמך עליהן.

עוד נטען כי החברה נמנעה מהבאת עדים (בכללם נהג המיכלית שביצע את התדלוקים בפועל) ומהבאת ראיות (לא הגישה תעודות משלוח, תדפיסי תדלוק או כל ראיה אחרת אשר תוכל להוכיח מה היתה אספקת הסולר בפועל). כל שהגישה החברה להוכחת תביעתה הם העתקי חשבוניות כאשר היא מבקשת להסתמך על חתימות ראש המועצה המתנוססות עליהן.  באשר לחתימות אלה הסביר מר כהן, ראש המועצה המקומית, כי אין בהן כל אינדיקציה לאישור.

נוכח האמור לא הוכחה התביעה ויש לדחותה.

בהתייחס לטענות החברה וקרנש לפיהן יש לקזז את החוב לסולר הנטען (ככל שיוכח) מחוב הארנונה, נטען כי ההלכה פסוקה מורה כי מס שהינו תשלום מכוח חוק אינו בר קיזוז גם לא בהסתמך על סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973.